אין מה ללמוד. מישהו קורא בקול, ומתחילים
הצד הזה של העלון נקרא אחרי שאכלתם, כשכולם עוד סביב השולחן. זה כתוב בשורה הראשונה שלו, וזה כל מה שצריך לדעת מראש. מישהו הופך אותו וקורא. בן ארבע עשרה יכול להישאר נשען אחורה על הכיסא. עדיין לא ביקשו ממנו דבר.
קטע קצר, בקול
ואף אחד עוד לא צריך לענות על כלום.
השבוע זה אברהם: "יש לו בית, אישה, רכוש, ומקום שכבר קיבל צורה. ואז מגיעות שתי מילים, ואיתן שלוש פרידות."
"אדם יודע לעזוב עיר. הוא לא יודע לעזוב את מה שאמרו לו בבית."
שתי שאלות
- 1הראשונה קלה בכוונה
"אם מחר הייתם עוברים לשנה למקום חדש לגמרי, ומותר לקחת רק שלושה דברים מהבית, מה הייתם לוקחים?" ומיד מתחתיה, בשורה קטנה: "לא אנשים. אותם מותר לקחת איתכם." מישהו עונה מהר. מישהו צוחק.
- 2השנייה יותר כבדה
על החלטה שקיבלתם בלי לדעת לאן היא תוביל. "אין תשובה נכונה. אפשר לענות, אפשר להקשיב, ואפשר גם רק לחשוב." ומי שמקריא לא צריך להיות זה שעונה ראשון, ולא זה שמחליט מתי זה נגמר.
שלוש תחנות על הדרך של אברהם
והתשובות עוברות ימינה. בשתי התחנות הראשונות כל אחד אומר משפט אחד. משפט, לא נאום.
מקום אחד שכבר לא גרים בו, ואתם עדיין יודעים ללכת בו בעיניים עצומות. איפה זה היה, ומה נשאר שם.
השאלה היא משפט אחד שאתם שומעים את עצמכם אומרים, וקיבלתם אותו מהבית שגדלתם בו. וכתוב שם: "לפני שאתם אומרים את שלכם, חִזרו מילה במילה על המשפט של מי שדיבר לפניכם. בלי לשנות ובלי להוסיף." סבתא אומרת משפט מהבית של אמא שלה. אמא חוזרת עליו, מילה במילה, בקול שלה, ורק אז אומרת את שלה. ככה סביב השולחן. המשפט שאתם אומרים כבר שנים בלי לשים לב, חוזר אליכם מפה אחר.
מקריאים את הפסוק, לך לך, ושואלים מה אתם מוכנים להשאיר מאחור. כאן כבר לא חוזרים על אף אחד. מי שאמר, אמר. מי שהקריא עונה ראשון, ואחריו מי שרוצה.
משפט אחד לסיום
מי שמחזיק את העלון קורא לכולם: "מה שבא איתכם, נשמע כאן בקול של מישהו אחר. מה שנשאר מאחור, נאמר פעם אחת, וזה מספיק." ושבת שלום.
העלון לא קובע כמה אנשים
התשובות עוברות ימינה, גם כשימינה זה רק אדם אחד.
בתחנה השנייה, הוא אומר משפט מהבית שלו, היא חוזרת עליו מילה במילה, ואז אומרת את שלה.
הסבב ארוך יותר, ומי שיושב רחוק מהמקריא מדבר אחרון. "מי שלא שמע, מבקש שיגידו שוב. זה חלק מהמשחק ולא הפרעה." זה כתוב בעלון פעמיים.
אבא אמר שלום עליכם
עברו הלאה, ואף אחד לא שאל למה.
ככה זה כתוב: "מי שלא רוצה לענות אומר ״שלום עליכם״, ועוברים הלאה. בלי הסבר."
מי שלא רוצה לענות, מקשיב. ומי שרוצה לענות אבל קצר: "אפשר לענות בשתי מילים. שתיהן תשובות."
ומי שנתקע, לא נזרק. "מי שנתקע, מזכירים לו. אף אחד לא יוצא מהסבב."
ויש שולחן שבו "הבית שגדלתם בו" כבד השנה. גם שם "שלום עליכם" עובד, בלי הסבר, וגם שם אפשר רק לחשוב.
משפט אחד של מישהו אחר, ששמעתם פעמיים: פעם ממנו, ופעם מהפה של מי שישב אחריו וחזר עליו מילה במילה.
משלוח עד הבית בירושלים ובתל אביב, בחמישי או בשישי.